הסמלים שארוגים בשטיח מספרים סיפור, ממדליונים ועד סימני הגנה

בשטיח מסורתי אין דוגמה מקרית. המדליון שבמרכז, הציפורים שבשדה, הקרס החוזר במסגרת והעין הקטנה בפינה הגיעו משפת סמלים שאורגות ואורגים העבירו מדור לדור, ובחלק מהאזורים היא עדיין מדוברת. הכרת השפה הזאת אינה הכרחית כדי ליהנות משטיח, אבל היא משנה את האופן שבו מסתכלים עליו, ועוזרת להבין מה בדיוק קניתם או ירשתם.

המאמר הזה עוסק במשמעות של הסמלים עצמם. הוא אינו מדריך קנייה של סגנון מסוים: שטיחים מרוקאיים ואפגניים, שבהם המוטיבים השבטיים הם חלק מהזהות, זכו למדריכים משלהם, והם מצוינים במקום המתאים.

למה בכלל יש סמלים בשטיחים?

שלוש סיבות שחיות זו לצד זו. הראשונה מעשית: אורגת שעובדת מהזיכרון, בלי שרטוט, צריכה יחידות דוגמה שחוזרות על עצמן, והסמל הוא היחידה. השנייה אמונית: בתרבויות הכפר והשבט הסמלים נועדו להגן על הבית, להביא פוריות ושפע ולהרחיק עין רעה, והשטיח, שמונח במרכז האוהל או החדר, היה המקום הטבעי להם. השלישית זהותית: הדוגמה אמרה לכל מי שנכנס מאיזה שבט או כפר הגיעה האורגת. ברוב השטיחים הסמלים הם שילוב של השלוש, ובשטיח מודרני שמשחזר דוגמה מסורתית נשארה בעיקר הסיבה הראשונה, היופי של החזרה.

מה מסמל המדליון שבמרכז השטיח?

המדליון הוא הצורה הגדולה במרכז, עגולה, מעוינת או כוכבית, שממנה הדוגמה מתפשטת החוצה. בשטיחים פרסיים עירוניים הוא מזוהה עם כיפת המסגד ועם הגן השמימי, ובשטיחים שבטיים הוא מזוהה עם השמש ועם מרכז העולם; בשני המקרים הוא נקודת המוקד שהעין נשענת עליה. מדליון אחד על שדה פתוח יוצר רושם רשמי ומרכזי, ולכן הוא נראה טוב כשהשולחן או הספה מכבדים אותו ולא מכסים אותו. שטיח עם מדליון חוזר, שלושה או יותר בשורה, מגיע לרוב ממסורת כפרית ושבטית, והדגש בו הוא על הקצב ולא על מרכז אחד.

בשטיחים שבהם אין מדליון, הדוגמה היא שדה של סמלים חוזרים, ואז הסיפור נמצא בפרטים ולא במרכז.

אילו סמלים חוזרים בשדה של השטיח?

הסמל	איך מזהים אותו	המשמעות המקובלת
בוטה (עלה בצורת דמעה מעוקלת)	דמעה עם קצה שמתעקל, לרוב בשורות	זרע, ניצן או להבה: צמיחה ונצחיות; המקור של דוגמת הפייזלי
עץ החיים	גזע מרכזי עם ענפים ולעיתים ציפורים	החיבור בין האדמה לשמיים, המשכיות המשפחה
הרימון	פרי עגול עם כתר, לעיתים חתוך	פוריות ושפע
כוכב בן שמונה קצוות	שני ריבועים מסובבים	הגנה ושלמות, נפוץ בשטיחי קווקז ואנטוליה
הקרס החוזר	צורת קרס או ברק במסגרת	סימן הגנה, מרחיק רוח רעה
הסריג (לוח משבצות)	שדה מחולק לתאים ובכל תא פרח	הגן המושקה, הגן הפרסי הקלאסי
העין	מעוין קטן עם נקודה במרכז	הגנה מעין רעה
המסרק	שורת קווים קצרים	ניקיון, נישואין, ברכת הבית

הסמלים האלה מופיעים בגרסאות שונות מאוד: הבוטה של שטיח עירוני מצויר בעיקול עדין, ובשטיח שבטי הוא נעשה גיאומטרי, בקווים ישרים, כי הנול השבטי והזיכרון מעדיפים צורות ישרות. אותו סמל, שתי שפות.

מה מסמלות הציפורים והחיות?

ציפור היא המוטיב החי הנפוץ בשטיחים: שליחה בין הארץ לשמיים, ובהרבה מסורות כפריות גם נשמת הבית. ציפור בודדת ליד עץ החיים ושורת ציפורים במסגרת הן שני סיפורים שונים, הראשון על המשפחה והשני על הגנה. הטווס מסמל יופי ואלמוות, התרנגול מרחיק רוח רעה, הכלב נאמנות, הסוס מהירות וכוח, והאריה ניצחון ומעמד. בשטיחים שבטיים החיות נעשות גיאומטריות עד שלעיתים קשה לזהותן, ואז מזהים אותן לפי הקרניים, הזנב או הרגליים.

חשוב לזכור את גבול הפרשנות: אותה חיה מתפרשת אחרת באזורים שונים, והאורגת לא תמיד ידעה או התכוונה למשמעות שכתובה בספרים. סמל הוא הצעה לקריאה, לא הוכחה.

מה תפקיד המסגרת וסימני ההגנה שבקצוות?

המסגרת של שטיח מסורתי בנויה מפס ראשי רחב ומפסים צרים משני צידיו, והיא נקראת כך גם במובן הסמלי: היא גבול בין הבית, שבתוך השטיח, לבין העולם שבחוץ. לכן סימני ההגנה, הקרס, העין, הכוכב והמשולש, מרוכזים בה: הם שומרים על הכניסה. הפסים הצרים נושאים לרוב דוגמאות חוזרות של עלים או של גפן, שמסמלות שפע מתמשך.

זו גם הסיבה שבשטיח מסורתי אסור מבחינה עיצובית להסתיר את המסגרת מתחת לרהיט: היא לא שוליים, היא חלק מהסיפור. והיא הסימן הראשון שבודקים בשטיח ישן, כי שטיח שהמסגרת שלו חתוכה נחתך ממידה גדולה יותר.

איך אותו סמל מתפרש אחרת באזורים שונים?

המעוין עם הקרסים, שבשטיח מרוקאי מהאטלס נקרא לעיתים עין או מגן ומזוהה עם הגנת הבית והאישה, מופיע בשטיח אפגני כגול, המדליון המתומן החוזר שכל שבט אורג בגרסה משלו, וזיהוי השבט נעשה לפי צורת הגול שלו. הבוטה שבשטיחי פרס הפך בהודו ובסקוטלנד לפייזלי, דוגמת בד, וחזר משם לעיצוב מודרני בלי המשמעות הדתית המקורית. לכן כשמחפשים משמעות של סמל, השאלה הראשונה היא מאיפה השטיח, ורק אחר כך מה הסמל. על זיהוי הסגנון עצמו כתבנו במדריכים איך יודעים אם שטיח מרוקאי נארג ביד ואיך בוחרים שטיח אפגני איכותי, ושם גם מוסבר מה ההבדל בין דוגמה שבטית מקורית לדוגמה שמשחזרת אותה.

איך קוראים את הדוגמה של השטיח שבבית?

1. מתחילים מהמבנה: האם יש מדליון מרכזי, שדה של סמלים חוזרים או סריג של תאים. זה מספר על המסורת, עירונית או כפרית.
2. ממשיכים למסגרת: מזהים את הסמל שחוזר בפס הראשי, ולרוב הוא סימן הגנה.
3. מחפשים בשדה מוטיב חי: עץ, ציפור, חיה או פרח. אם יש, הוא לרוב הסיפור המרכזי.
4. בודקים אם הקווים מעוגלים או ישרים: מעוגל מצביע על נול עירוני ושרטוט, ישר על אריגה שבטית מהזיכרון.
5. מסתכלים על הפינות: עין, כוכב או קרס קטן בפינה הם חתימה של הגנה, ולעיתים גם חתימת האורגת.

בשטיח חדש שמשחזר דוגמה מסורתית, כמו רבים מהשטיחים בקטגוריית שטיחי הווינטג' או בקטגוריית השטיחים המרוקאיים, הסמלים נשארו ומשמעותם הפכה לאסתטית; זה לא מוריד מערכם, זה רק אומר שהסיפור שלהם הוא עכשיו הסיפור של הבית שלכם.

שאלות שעולות כשמנסים לפענח דוגמה

האם כל שטיח עם מדליון הוא פרסי?

לא. המדליון המרכזי מופיע בשטיחים טורקיים, קווקזיים, הודיים ומרוקאיים, ובגרסאות מודרניות מכל מקום, והוא נולד כנראה מכריכות ספרים ומעיטורי כיפות ולא ממסורת אחת. מה שמבדיל הוא צורת המדליון, אופי הקווים, הצבעים והמסגרת, לא עצם קיומו; מדליון מעוגל ועדין על שדה פרחוני מצביע על נול עירוני, ומדליון מתומן או מעוין בקווים ישרים על מסורת שבטית, בכל ארץ שהיא.

האם סמלי הגנה בשטיח קשורים לאמונה דתית?

חלקם מקורם באמונות עממיות שקדמו לדתות הגדולות, וחלקם עברו דרך האסלאם, הנצרות המזרחית והיהדות והשתלבו בהן. בשטיח שבבית הם היום בראש ובראשונה דוגמה, ומי שהסמליות חשובה לו מברר את מקור השטיח המסוים לפני שמייחס לו משמעות.

האם שטיח עם סמלים מתאים לבית מודרני?

כן, בתנאי שהוא הפריט היחיד בחדר עם דוגמה. שטיח עם סיפור ליד ריהוט שקט ובגוונים אחידים נראה כבחירה; ליד טפט מעוטר וכריות בדוגמה הוא נראה כרעש.

שטיח עם סמלים הוא טקסט שנקרא מהמרכז למסגרת

המדליון או השדה הם הנושא, המוטיבים החיים הם הסיפור, והמסגרת עם סימני ההגנה היא הגבול ששומר עליו. מי שקורא כך את השטיח שבסלון, את זה שקנה ואת זה שירש, רואה בו דף ולא רק דוגמה, ובוחר את השטיח הבא לפי מה שהוא רוצה שיסופר. לשאלות על דוגמה מסוימת של שטיח מהאתר אפשר לפנות לצוות דרך עמוד צרו קשר.